הוא קנה קרון

הרכישה הכי מוזרה בחיי, שבכלל מסתבר שמה שנקנה בשבילו הפך להיות שלי. הכי בשבילי.

היי, אני אורלי ושחר בעלי קנה לעצמו קרון, ממש קרון רכבת. רכבת בריטית משנת 1930, תעשו מחשבון לבד בן כמה החתיך.
רצה שיהיה לו למחסן, במקום המחסן עצים שבנה בחצר הבית. מחסן לכל הכלי עבודה שלו ויש לו הרבה מהרבה סוגים.
יולי 2014 עוד יום/חודש של שיגרה עם שלושה ילדים, שחר נסע לעזור לחבר להוביל משהו ממושב לימן, התקשר בחזור וסיפר "קניתי קרון".
הרבה שאלות של "למה?" "כמה?" "בשביל מה זה טוב?" - נענו ב..היה לי פטיש לקרון אז קניתי לי. אני לעומתו, לא חלמתי על קרון או על עשייה אחרת חוץ מלקום לעוד בוקר ולנהוג לקריית-גת, לאינטל.
הקרון נחת בחצר, אחרי הובלה מורכבת, מנוף והרבה תהיות שוב.."למה זה טוב המפלצת עץ וברזל הזאת בחצר הבית".
שלב השיפוץ מתחיל עם הרבה נייר שיוף ואבק. הרבה אבק שיוף.
אני ממשיכה לא להבין, מתרחקת מהקרון. כמעט מתעלמת. נוסעת לאינטל לעוד יום שיגרה. עד שבוקר אחד....נפל לי בתא הדואר בעבודה מייל "פרישה מרצון" מי רוצה לצאת לדרך חדשה בפיצויים מוגדלים ואפילו ליווי קרירה. חשבתי על זה, בערך דקה וחצי. נכנסתי לקרון והרגשתי "חסר כאן אור" שחר שמע ואמר מה איכפת לך זה הקרון שלי. אז זהו ש...זה התחיל בתן לי חצי קרון ומהר מאוד אמרתי לו אי אפשר לארח סדנאות יצירה בחצי צריכה את כל הקרון. איך ידעתי שזה נכון? במהלך החודשיים לפני הפרישה הייתי בחופשה בתשלום והתחלתי להניע את הרעיון, זה הרגיש לי נכון. קביעת הלוגו, הצבעים והסלוגן לקחו לי שבועיים להדפסה. שחר תמך בהחלטה ואמר בסדר וויתר על הקרון ובנה לעצמו מחסן אחר בחצר. היו לי הרבה פחדים בעיקר "מי יבוא לגדרה" הגיע היום האחרון 1.1.2015 בכתבה הבאה :)